יום חמישי, 31 בינואר 2013

אולי ירד שלג...

הגשם טיפטף על המטריה הורודה שלי, מסביבי ראיתי מעילים עם ראשים מציצים, מטריות שבורות מהחורף הסוער שעובר עלינו, מגפיים צבעוניות, שלוליות מים, ונחשולים  של מים זורמים בכבישים. השמים היו אפורים, ונראה היה שכל אחד רק רוצה להגיע למקום מחסה, עם חימום נאות. נזכרתי בשבוע ההוא של השלג, בקור המקפיא, שחדר לעצמות והרעיד את גופנו, הסכמנו אז להכול, העיקר שירד שלג, אך הפעם לא היה נראה שהבטיחו לנו חוויה לבנה כזו.
בשבילי זו הזדמנות לשתף אתכם עם התמונות של השלג שעדיין לא העליתי.
בתקווה שיהיה עוד שלג החורף...:)









יום שישי, 25 בינואר 2013

ליל שישי בעין המצלמה


ליל שישי ישיבתי זה צ'ולנט עם פחית קולה קרה, בשבילי ליל שישי זה לילה המוקדש לדברים שאני אוהבת לעשות, הבית נקי ומבריק, סל הכביסה כמעט ריק, ובלב שקט אפשר לצאת החוצה ולתפוס בעין העדשה את הדברים המיוחדים של הלילה הזה, הרחובות עמוסים באנשים היוצאים לבלות, בחורי ישיבה פוקדים את המסעדות ומשתדלים לקיים את הנאמר בזמירות "להתענג בתענוגים ברבורים ושליו ודגים" כבר מערב שבת. אנחנו הולכים דרך הסמטאות, האורות והצלליות המשתלבים באבן הירושלמית הישנה, משדרים מסתוריות, הסמטאות מתפתלות ומגלות חצרות מעניינות של אספנים שונים. אני מבטיחה לעצמי להגיע שוב באור היום לצלם את החצרות העתיקות, לבנתיים קבלו כמה תמונות עם תובנות.


אור בוקע מחלונות ירושלמים עתיקים.

שוק מחנה יהודה בשעות הערב המאוחרות.


הצבעוניות של ערב שבת.

כשדלת אחת נסגרת, דלת אחרת נפתחת
בהצלחה לאלו שנפתחה להם הדלת!

ירח מסתתר מאחורי ענפים,
אני למדתי, מאחורי כל הקשרים והסיבוכים מסתתר האור. אנחנו רק צריכים לראות אותו.

העולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא. 

גיט שאבעס לכולם,
בהזדמנות זו ברצוני להודות על התגובות החמות ומשמחות הלב, תודה!

יום שישי, 18 בינואר 2013

יום הנישואים הראשון:)


לפני שנה, הוא הגיע אלי, מלווה במנגינת חופה מרגשת, ראיתי רק אותו, את החיוך העדין, וידעתי שהדרך החדשה תהייה מלאת אושר, היום לאחר שנה אני שוב מודה לבורא עולם, על המתנה הנפלאה שזכיתי בה, על שנה מלאת שמחה ואושר יום יומי, ומתפללת שנמשיך כך לנצח.

הפתעה לנתי, תודה ליפי על הרעיון:)



סרט עם הדפס פרחים, ליצירת אווירה חמה ונעימה

לא יכלתי להביא טול, אבל הכתר הזה בהחלט עשה את העבודה

הקינוח
ירוק עם לבן



המתנות:)


תליתי את המכתבים על ענף שמחובר לעציץ

הכרטיס ברכה

שכבות פנקייק ומוס


מוס וקצפת ממה שנותר:)

תודה רבה לכל אלה שעזרו לי ונתנו רעיונות , בזכותכם הערב היה נפלא!

יום רביעי, 16 בינואר 2013

המגירה שלי נפתחת שוב..

חלק מכם הספיקו להכיר את הבלוג הקודם, "המגירה שלי" היום היא נפתחת שוב, ומוקדש בה שיר לרגל יום הנישואים שלנו, כנסו http://hamegerasheli.blogspot.co.il/

יום חמישי, 10 בינואר 2013

אמרו לי






ירושלים של לבן...

לפוסט הזה היה אמור להיות פוסט מקדים עם סיפור שלא הייתי מאחלת לאף ירושלמי (וגם לבני ברקים שנאלצו לחזור על עקבותיהם) אספר בקצרה, (במקום סיפור ארוך עם תמונות מתועדות..) הייתה לנו חתונה של חברה בבני ברק אתמול ביום רביעי, נסענו למרות האזהרות שאולי לא נוכל לחזור, היינו אחראיות ויצאנו בשעה 21:00 מהאולם בטוחות שיהיה אוטובוס שיקח אותנו, כמעט לפני שעצרנו מונית ראינו קו 402 עמוס, נדחפנו כמו כולם ועלינו עליו, הנסיעה הייתה רגועה עד שהגענו לצומת לטרון שם גילנו כי המשטרה חסמה את דרכי הגישה לירושלים, המתנו במשך שעה תמימה, יכולנו להמתין יותר, אך אז הנהג הציע להוריד את מי שרוצה בתחנת דלק מול לטרון ולחזור לבני ברק, אני וחברתי ירדנו בתחנת הדלק לאחר שבעלי הבטיח שישיג רכב ויבוא עם חבר לאסוף אותנו, חיכינו לבד בתחנה במשך שעה וחצי, קופאות מקור, עיפות מטלטולי הדרך, השעה הייתה 1:00 בלילה כשהרכב המיוחל הגיע, נסענו דרך צור הדסה, כשבאמצע הנהג כמעט החליק כחלק מתעלוליו, (כשאחד מהם זה לנסוע רוורס יותר מאשר לנסוע ישר) לאחר נסיעה של שעה היינו בירושלים, שקיבלה את פנינו בכבישים לבנים, ונוף מרהיב ועוצר נשימה. חברתי ירדה לביתה, ואנחנו המשכנו לכותל...כאן הגענו לחלק הטוב שבסיפור.
את האמת, זו הפעם הראשונה שבה הייתי בכותל ביום מושלג או יותר נכון בלילה מושלג, נסענו תחילה לקבר דוד, הסמטאות היפיפיות היו עטופות לבן, ואור צהוב וחמים האיר את הנוף הירושלמי הקריר, בדיוק כשיצאנו מהקבר החלו לרדת פתיתי שלג גדולים, מיותר לציין את ההתרגשות שאחזה בנו, וגם החבר ממונטריאל התרגש לראות פתיתים כמו בחו"ל. כמובן שניצלנו את ההזדמנות לתמונות, (בשביל זה באנו, לא?) הדרך לכותל הייתה חוויה בפני עצמה, כשנתי וחבר שלו עומדים משני צידי הרכב ושומרים שלא נחליק בכביש התלול, הגענו לרחבה מושלגת וקפואה, אני נכנסתי לרחבת הנשים, בשונה מהגברים היא הייתה ריקה מאדם, הייתה זו תחושה מיוחדת לעמוד מול האבנים הגדולות והקרות, להניח יד קרה על אבן מכוסה פתיתי שלג, ולהתפלל..להיות שם לבד בשעה 3 לפנות בוקר, בשקט טהור ונקי.
רציתי להעביר את התחושות והחוויה הגדולה הזו, צילמתי עד שקפאו אצבעותי וכולי תקווה שתצליחו להרגיש את מה שאנחנו הרגשנו.

חשוב! אין להשתמש בתמונות בפוסט זה ובבלוג בכלל לשימוש אישי ללא זכויות יוצרים. 

פתיתי שלג מתחילים לרדת  מחוץ לקבר דוד המלך

פסל דוד המלך בכניסה לקבר

בקבר דוד המלך

ברחבת הכותל

הרחבה המושלגת

רחבת הנשים ריקה מאדם (הפסיעות שלי..)

בדרך חזור מהכותל
אבא מנסה להרדים את בנו בתקווה שירדם בסיבוב הלילי.  .גם בשלג, איזה מסירות!

צעיף שנשכח..

בפינת הרחוב

העצים מכוסים לבן


תחת פנס הרחוב
בירה מחממת בקור הירושלמי

התחזית...מושלג

יום לפני השלג שהגיע אלינו, עליתי עם אחותי  לגג לצלם את העננים שלפני השלג,
הם לא אכזבו.

עננים אפורים מכסים את השמים, יום רביעי 



ההרים הנראים מרחוק