יום חמישי, 10 בינואר 2013

ירושלים של לבן...

לפוסט הזה היה אמור להיות פוסט מקדים עם סיפור שלא הייתי מאחלת לאף ירושלמי (וגם לבני ברקים שנאלצו לחזור על עקבותיהם) אספר בקצרה, (במקום סיפור ארוך עם תמונות מתועדות..) הייתה לנו חתונה של חברה בבני ברק אתמול ביום רביעי, נסענו למרות האזהרות שאולי לא נוכל לחזור, היינו אחראיות ויצאנו בשעה 21:00 מהאולם בטוחות שיהיה אוטובוס שיקח אותנו, כמעט לפני שעצרנו מונית ראינו קו 402 עמוס, נדחפנו כמו כולם ועלינו עליו, הנסיעה הייתה רגועה עד שהגענו לצומת לטרון שם גילנו כי המשטרה חסמה את דרכי הגישה לירושלים, המתנו במשך שעה תמימה, יכולנו להמתין יותר, אך אז הנהג הציע להוריד את מי שרוצה בתחנת דלק מול לטרון ולחזור לבני ברק, אני וחברתי ירדנו בתחנת הדלק לאחר שבעלי הבטיח שישיג רכב ויבוא עם חבר לאסוף אותנו, חיכינו לבד בתחנה במשך שעה וחצי, קופאות מקור, עיפות מטלטולי הדרך, השעה הייתה 1:00 בלילה כשהרכב המיוחל הגיע, נסענו דרך צור הדסה, כשבאמצע הנהג כמעט החליק כחלק מתעלוליו, (כשאחד מהם זה לנסוע רוורס יותר מאשר לנסוע ישר) לאחר נסיעה של שעה היינו בירושלים, שקיבלה את פנינו בכבישים לבנים, ונוף מרהיב ועוצר נשימה. חברתי ירדה לביתה, ואנחנו המשכנו לכותל...כאן הגענו לחלק הטוב שבסיפור.
את האמת, זו הפעם הראשונה שבה הייתי בכותל ביום מושלג או יותר נכון בלילה מושלג, נסענו תחילה לקבר דוד, הסמטאות היפיפיות היו עטופות לבן, ואור צהוב וחמים האיר את הנוף הירושלמי הקריר, בדיוק כשיצאנו מהקבר החלו לרדת פתיתי שלג גדולים, מיותר לציין את ההתרגשות שאחזה בנו, וגם החבר ממונטריאל התרגש לראות פתיתים כמו בחו"ל. כמובן שניצלנו את ההזדמנות לתמונות, (בשביל זה באנו, לא?) הדרך לכותל הייתה חוויה בפני עצמה, כשנתי וחבר שלו עומדים משני צידי הרכב ושומרים שלא נחליק בכביש התלול, הגענו לרחבה מושלגת וקפואה, אני נכנסתי לרחבת הנשים, בשונה מהגברים היא הייתה ריקה מאדם, הייתה זו תחושה מיוחדת לעמוד מול האבנים הגדולות והקרות, להניח יד קרה על אבן מכוסה פתיתי שלג, ולהתפלל..להיות שם לבד בשעה 3 לפנות בוקר, בשקט טהור ונקי.
רציתי להעביר את התחושות והחוויה הגדולה הזו, צילמתי עד שקפאו אצבעותי וכולי תקווה שתצליחו להרגיש את מה שאנחנו הרגשנו.

חשוב! אין להשתמש בתמונות בפוסט זה ובבלוג בכלל לשימוש אישי ללא זכויות יוצרים. 

פתיתי שלג מתחילים לרדת  מחוץ לקבר דוד המלך

פסל דוד המלך בכניסה לקבר

בקבר דוד המלך

ברחבת הכותל

הרחבה המושלגת

רחבת הנשים ריקה מאדם (הפסיעות שלי..)

בדרך חזור מהכותל
אבא מנסה להרדים את בנו בתקווה שירדם בסיבוב הלילי.  .גם בשלג, איזה מסירות!

צעיף שנשכח..

בפינת הרחוב

העצים מכוסים לבן


תחת פנס הרחוב
בירה מחממת בקור הירושלמי