יום שני, 16 בדצמבר 2013

"הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר..."


הפתיתים הלבנים שנוחתים ברכות על האדמה ונערמים לאט לאט לשכבה עבה של שמיכה לבנה ורכה, השקט ששמור רק לשלג, הקור המקפיא שעוטף אותנו עמוק לתוך המעיל, והבובה שנוצרת רק ביום הזה..כל אלה גורמים לי להתאהב מחדש בתופעת הטבע הלבנה הזו.

שנה ראשונה שיורד שלג ואני באשדוד, שנה ראשונה שאני מתרגשת דרך הטלפון..ומרגישה דרך תמונות...אבל זה רק לחצי יום.

אני נוסעת באוטובוס לירושלים, האווירה מרגשת, ילדים רוקדים על המושבים לכל מראה של לבן גם אם זה הצבע של הפסים על הכביש..אני יורדת לאוויר הקר של ירושלים, לשלג רטוב להתחלה של כמה ימים טובים.




























ברוכים הבאים לירושלים


























































נתי עדיין באשדוד, הכבישים סגורים ואני בלחץ שהוא יבוא...מרב לחץ ודאגה אני לא עושה כלום רק מחכה לבוקר..


תמרור נחוץ בשלג



































יום שישי בבוקר, 6:50 נתי על הרכבת לירושלים, אני רגועה ויוצאת להרגיש את השלג, קר מאוד בחוץ, הפתיתים נוחתים לי על הפנים ואני שותה את המים הצלולים ישר מהשמים..


































אנשים הולכים להתפלל, טובעים בתוך השלג העבה, אודה, זו הייתה אטרקציה לראות איך כל אחד הולך, יש את אלה שבוחרים ללכת על השלג ולטבוע בפנים, ויש את אלה שלא אוהבים "הפתעות" ולשקוע פתאום ולכן הולכים על השכבה הנמוכה יותר או על הכביש שהמפלסת דאגה לפלס מייד בבוקר..



























בשעה 11 נתי מגיע עם מונית הביתה...אנחנו יוצאים לחגוג!

























מיין שטעטעלע בעלז...
























חצר בית המדרש בעלז (מבעד לחלון)














































הרי ירושלים
























ממש כמו היידי בת ההרים




























ה-770 ברמת שלמה (מי המציא את הזום?)
מפלסת שלג ומסוקים משטרתיים...
















































שלג שלושה ימים זה כמו מתנה בחבילה עוברת, בכל עטיפה  שמורידים מתגלה עוד מתנה...
כל יום היה מוקדש למשהו אחר, וכך יכלנו להנות מכל מה שהשלג מציע.





























מראה שגרתי בימי השלגים..בנסיון לחלץ רכבים


































לאחר שהלכנו וחקרנו את השלג ביום שישי וראינו אם טוב השלג או לא, ומה מידותיו, עומקו ורחבו..התכוננו לשבת המלכה.

הפעם גם בחוץ נפרשה מפה לבנה לשבת, המראה היה מדהים, מיוחד וטהור, השקט של ליל שבת היה עמוק מתמיד, רק רחשי פסיעות הרגלים של האנשים נשמעו ברחוב, הפתיתים ירדו ברכות ובנעימות על המצע הלבן מוסיפים לו עוד גובה...
לאחר הסעודה יצאנו לסיבוב קצר, נושמים את האוויר הצלול, נהנים מפתיתים רכים שנחתו על הפנים, רואים את השלג וחווים אותו באמת.






















במוצאי שבת, בכפור העז ששרר בחוץ עלינו לגג ויצרנו בובה גדולה וגבוהה, הצטיידנו בכלי עבודה, ובהרבה מרץ וכח, החושך והקור שחדר לעצמות והקפיא את האצבעות לא מנע ממנו להמשיך בעבודה, יצרנו 2 כדורים גדולים, שייפנו עם הידיים ועם סכין עד שלאט לאט נוצרה בובה שהזכירה לנו את הגולם מפראג (מספרי הילדים..)
לאחר מכן עשינו צילומי סטודיו מרהיבים במיוחד עם פנס ענק שמצאנו קבור בארון השירות..
זו הייתה חוויה אדירה, לא משנה שאח"כ לא הרגשתי את הידיים והרגליים ותודות להורי המסורים אט אט חזר הדם לזרום באצבעותי.




















ביום ראשון בבוקר עדיין לא שבענו, עלינו לגג לראות מה שלום הבובה החמודה, היא עדיין עמדה על תילה מחייכת בחיוך שרוך, האף הכתום שלה החל להירקב ולהשחיר, שמחנו לראות אותה והיא שמחה לראות אותנו, החלטנו להקדים את פורים וכל כמה דקות החלפנו לה תלבושת כמובן עם צילומים של כל המשפחה וכל אחד לחוד..בסוף נראה היה שכבר נמאס לה, אז פשוט הפסקנו ואמרנו לה תודה ולהתראות בשנה הבאה..(או אולי עוד נספיק שוב בחורף הזה?)





























להתראות בשלג הבא

ולסיום,

תמונה שלי בשנת תשנ"ב (בת שנה) בשלג של אותה שנה...ומאז אני אוהבת שלג!


































מוזמנים להגיב ולשתף!