יום רביעי, 30 ביולי 2014

צלליות ופנסים


התמונה הזו צולמה בשעת בין הערביים, הפנס היה פנס רחוב רגיל, עם תאורה צהובה, ואור של בין ערביים.
אני ראיתי תאורה כחולה, ולילה עמוק של שעת חצות.

(1/160 | ISO 100 | f6.3)


































יש תמונות שמעוררת השראה. ויש תמונות שבאות עם השראה.

זו תמונה שהגיעה עם סיפור.

------

צללית אחת עומדת תחת פנס רחוב.

היא הולכת שנים באותה הסמטה, החושך תמיד שורר כאן, הרוח מיללת במנגינה צורמנית עולה ויורדת.
הסמטה ארוכה, אין לה סוף, הייתה רק התחלה.

היא עוצרת רק מתחת לפנסים. שם היא מתבוננת בצללית השחורה שמצטיירת בקיר שמולה,
הצללית היא החברה הטובה שלה, השותפה שלה למסע, רק חבל שהיא שחורה.

מאחור, היא רואה אותם פנסים קטנים מאירים את העלטה השחורה בכתמי אור עדינים.
היא עברה גם שם, הפנסים לא השתנו, רק הצללית שלה הלכה והתכהתה.

אבן קיר קרה. היא נשענת על הבליטות שמכאיבות לגבה.
אור הפנס מאיר בזוהר כחול את דמותה. והיא רואה רק את צלליתה השחורה.



































היא רוצה להיות אחרת.

רוצה לראות דמות שלמה, מאירה. לא צללית שחורה כהה שמרצדת על קיר ממולה.

היא חייבת לסיים את המסע. לגלות את עצמה.

אך---

הסמטה עוד ארוכה מתפתלת, החשכה עמוקה, המנגינה עודה מיללת.

היא מרימה את מבטה למעלה, לפנס המאיר.

הם איתה, עשרות פנסים, מאירים את דרכה.


הדרך עוד ארוכה. אבל יש לה אור ולא רק בקצה המנהרה.

---

לכולנו יש צלליות, הפנסים הם אלה שיוצרים אותן, אך גם אלה שמאירים לנו את הדרך הלאה.


יום שלישי, 22 ביולי 2014

עשה זאת בעצמך- מסגרות פתגמים


הפעם אני רוצה לשתף קצת על תהליך המחשבה ואיך מגיעה ההשראה ומאיפה..(תקראו לזה מאחורי הקלעים)

ההשראה נמצאת מסביבנו בכל דבר ודבר, היא קיימת תמיד, אבל לא תמיד אנחנו אלה שרואים אותה, וזה מה שנקרא כשאין לנו השראה, אנחנו נמצאים אז בתוך בועה אטומה (כן, יש כזה דבר) שפשוט חוסם לנו הכול.
אני הייתי בתוך הבועה הזאת  שבוע או יותר, יכול להיות שהמלחמה פשוט שיתקה אותי, אבל כשעזבתי לירושלים לאט לאט התפוצצה הבועה, ההשראה התחילה להביט אלי מכל מקום, ואני הבטתי אליה בחזרה, ואז ידעתי שחזרתי.

אני מאמינה גדולה מאוד בהשראה, וחושבת שכל אחד צריך מאגר להשראה ולרענן את המאגר בכל יום מחדש, השראה שואבים מכל דבר ודבר, ממוזיקה, מסיפורים, שירים, מאמרים, מגזינים, עיתונים, תמונות (סופר השראה) חנויות, אנשים (השראה מעולה) בתים, אוכל, כל דבר שאתם רואים תצלמו אותו במוח שלכם ותשמרו במגירה מיוחדת לעת הצורך.

כדי לראות את ההשראה אנחנו צריכים להרגיש אותה, כשאני הולכת ברחוב, אני מתבוננת סביבי, מקשיבה לשיחות, בוחנת פרצופים, בגדים, סגנון הליכה, טון דיבור, עוצרת להתבונן גם בדומם השקט, בטבע המופלא ושואבת המון השראה.

ודבר אחרון---כשיש לכם השראה ואתם בדיוק באמצע ליישם אותה, אף פעם אל תתנו למשהו לעצור אתכם, לא טלפונים, לא מיילים וכל דבר אחר שיכול פשוט לגרום לקצר שיהיה קשה להחזיר.

----לא הייתה לי השראה ליצירה, אבל השבוע הכרחתי את עצמי ללכת ולאסוף השראה.

והקופסה הזו הייתה התחלה של השראה:





באוטובוס, כשהיד שלי נאחזה חזק ברצועת הגומי האפורה, ואני התנדנדתי קדימה ואחורה, עלה הרעיון.


































אני חובבת של אמרות חכמות על החיים, ויש לי אוסף (עוד אוסף שלי)
והרעיון הוא פשוט לראות את כל אותם פתגמים בצורה מעוצבת, יפה ומעוררת השראה :)

מה צריך כדי שגם לכם יהיה כזו מסגרת בבית? ..או לפחות דומה לה..

החומרים:

מסגרת קרטון ממקס-סטוק (ממש כמו שרואים בתמונה) עולה 5 ש"ח ליחידה.

צבע אקרילי לבן

צבעים אקריליים צבעוניים (אפרסק, תכלת, צהוב) 

מכחולים 

אביזרים לקישוט

מספריים

דבק חם

דבק סטיק

----

מתחילים!

דבר ראשון מדפיסים את זה: 

----שימו לב! נועד לשימוש פרטי בלבד...(יודעת שזה מובן אבל רק להזכיר:)



















להדפסה לחצו כאן


















להדפסה לחצו כאן



















1. צובעים את פנים המסגרת בצבע לבן ( צריך לפחות 2 שכבות, יש להמתין לייבוש בין שכבה לשכבה)
צובעים את המסגרת בצבע שבחרתם.




2. ממתינים לייבוש מלא.

























3. צובעים בשכבה נוספת (במקרה וצריך)



































4.  מדביקים את הדף המעוצב למסגרת

























5. מקשטים בצדפים, או בכל אלמנט אחר שיכול להתאים.

---את הצדפים הדבקתי באמצעות דבק חם, שימו לב כאן צריך עזרת מבוגר (במקרה והילדים מכינים את זה) יש להדביק את הצדפים בזהירות.

















































































כמובן שניתן לעצב לבד פתגם שאתם אוהבים, ניתן גם לתת לילדים לעצב ידנית משהו יפה ומקורי.


































----המלצה שלי, הכינו מסגרת כזו למי שאתם רוצים להפתיע, לומר תודה או סתם לפנק:)
















































----

מקווה שאהבתם.

אשמח אם תשתפו בתוצאות כאן

ותשאירו מילה קטנה..זה ממש כאן למטה:



















יום ראשון, 13 ביולי 2014

גרנולה ביתית

את הגרנולה אהבתי עוד כשהייתי ילדה קטנה, אמא שלי הייתה שופכת לקערת פלסטיק צבעונית הרבה פתיתי קורנפלקס ומלמעלה מפזרת ערמה של גרנולה, אני הייתי מוסיפה עוד פיצוחים וצימוקים, כי בגרנולה של החנות די התקמצנו עליהם והיה יותר שיבולת שועל ופחות צימוקים ושקדים שהופכים את הגרנולה לטעימה במיוחד.

את הגרנולה הביתית טעמתי לראשונה אצל השוויגער שלי, גרנולה עשירה בטעמים ועמוסה בכל טוב, ניתן לשלב בה פירות שאוהבים, פיצוחים, מיני אגוזים ועוד, הגרנולה הולכת נפלא עם יוגורט, חלב ועם קורנפלקס. פינוק מצוין לפתוח בו את הבוקר.

כמובן שהמתכון הוא מהשוויגער היקרה.



































החומרים:

1 קילו שיבולת שועל

100 גרם קוקוס

3/4 כוס גרעיני חמניות

1/2 כוס אגוזים

1 כפית קינמון

1 כוס סוכר חום או חצי כוס דבש

2 תפוחי עץ ירוקים חתוכים לקוביות קטנות

2 בננות פרוסות לפרוסות דקות

1 כפית תמצית וניל

1 כוס שמן

1/4 כוס תרכיז תפוחים

3/4 כוס מים

אופן ההכנה:

מערבבים את כל הנוזלים יחד ואת כל המוצקים בנפרד, יוצקים את הנוזלים על התערובת, אופים בתנור בחום של 160 מעלות למשך כ-30 דקות.

יש לבדוק ולערבב כל 10 דקות.


































הדובדבנים אמנם לא היו בגרנולה, אבל הם הוסיפו הרבה צבע לתמונה


































שיהיה בוקר נפלא ושקט.

יום חמישי, 10 ביולי 2014

פוסט ללחוצים

המד לחץ שלכם היה תמיד על מספר 50, הייתם בסדר יחסית לכל האנשים בגילכם במצב שלכם, הוא היה עולה קצת לפני שבת, עולה יותר כשהשוויגער הודיעה שהיא קופצת לביקור, ועולה יותר באספת הורים כשהמורה אומרת את המילה אבל.

משהו קרה בזמן האחרון, המספרים עולים ועולים, כבר עברתם את ה-100 ואתם בהחלט מפחדים שהמד לא יעמוד בלחץ שלכם. זה התחיל כשאמרו לכם ש"צוק איתן" זה לא מסלול אתגרי בצפון, אלא מבצע צבאי בדרום. זה המשיך כשצבע אדום לא היה הגואש שנשפך בחדר ילדים, אלא התראה על טיל שטס מעליכם, זה המשיך כשנצמדתם לקיר בחדר המדרגות, שמעתם פיצוץ אדיר והבנין בן ה-40 שלכם רעד, והשכן שלכם מלמל משהו על תמ"א 38 ועל רעידות אדמה, הלחץ מטפס ומטפס, והוא מגיע לשיא כשאתם שומעים פיצוצים ואין אזעקות, ואתם בטוחים שהחמאס נטרלו את כל האזעקות בעיר, אתם רצים מבוהלים לחדר מדרגות, עושים מסיבת פיג'מות עם כל השכנים, אז בעזה החליטו שיחסי השכנות שלכם קצת קרירים ודאגו לרכז את כולכם כל כמה דקות. רק שהיה עדיף בכל אופן מוזיקת רקע קצת יותר קלאסית...

אתם מפחדים ללכת לישון. 
אז כבר כמה ימים אתם מסתובבים טרוטי עיניים ורואים כפול, ושומעים כפול, וכל טריקת דלת מקפיצה אתכם לחדר מדרגות, והילד משתעשע קצת ועושה קולות שהם בטרנד היום, ואתם מוצאים את עצמכם חיים יותר בחדר מדרגות ופחות בבית. מדברים יותר עם השכנים ופחות עם הקירות.

לחץ.

מה עושים איתו?

מרגיעים אותו.

איך?

הכירו את מיסטר קמומיל או בבונג איך שתרצו לקרוא לו


































את התה הזה שתיתי בלי לדעת איך הוא אמור להשפיע עלי, כשאמרו לי שהוא מרגיע, הבנתי למה בזמן האחרון הפסיק לי הלחץ. חשבתי שיש לי בעיה...שהמד לחץ נדפק מרוב לחץ.

בזמני מלחמה, גם אלה שתה לא נמצא אצלם במזווה ושומרים אותו רק לימים של גיל הזהב, הגיע הזמן שתקנו אותו גם, לא חובה, רק אם אתם גם רוצים להוריד לחץ.

ומה ויסוצקי אומרים על התה הזה?

"קמומיל הוא בין הותיקים והידועים במסורת חליטות הצמחים. לצמח הקמומיל סגולות מרגיעות: חליטת קמומיל משמשת להרגעת כאבי בטן וכאבי שיניים בוקעות אצל תינוקות ומסייעת גם למבוגרים בהרגעת מערכת העיכול, טיפול בכאבי בטן, הרגעה כללית והקלת השינה."
























אנחנו רוצים רוגע, רוצים שלום, ולבנתיים השלום מורכב מחלקים של מלחמות.



























הצל המעיב של המלחמה, עדיין כאן, לא עוזב.




אבל, יש לנו חלק צהוב ומאיר בתוך כל החושך, אמונה ותפילה שהמשיח יבוא במהרה ונזכה לגאולה השלמה.




















יום שני, 7 ביולי 2014

בוקר של אלופים

זה מתחיל כך



























בוקר מטושטש ולא ברור, הלילה עדיין דבוק לגבכם, והבוקר מושך אתכם אליו קדימה, עכשיו תתחיל המלחמה של לילה ובוקר, הלילה ידחוף אתכם למיטה, והבוקר ימשוך את ידכם בחזקה, אתם תהיו באמצע, בין הפטיש לסדן, תעופו קדימה ואחורה, והטשטוש הנורא הזה שאיתו התעוררתם רק יתגבר ויתגבר.




אחרי מלחמה מתישה ומורטת עצבים, תתגלגלו מהמטה לרצפה, ומשם תמשיכו להתגלגל למרתון של הבוקר.
הצהוב שמעל המקרר קרץ לכם כבר מאתמול בלילה, אבל אתם טיפוסים עקביים, ודגני בוקר אוכלים רק בבוקר, כל הלילה חלמתם שאתם מכינים קערה מלאה בפצפוצי תירס צהובים, לא היה חלב, רצתם לשכנים, למכולת, הכל היה סגור, עד שסוף סוף השגתם חלב, מזגתם אותו לקערה, ערבבתם את הקורנפלקס עם הכפית, ושניה לפני שהכפית נכנסה לפה, התעוררתם!


























קוראים לזה חלום בלהות, סיוטי לילה, ותמיד, רגע לפני שכל הסיוט הזה נגמר, בשניה הזו שקורטוב דק של הנאה הולך להכנס לחלום הנורא הזה הבוקר נכנס לחדר שלכם, מעיף את השמיכה, מכוון קרן שמש ישר לתוך האישון שלכם, ומבשר בקול חגיגי וערני להפליא "בוקר טוב", אה, ואתם רק ממלמלים, הוא היה יכול להיות טוב אם רק היית מתעכב בשניה אחת.


























אחרי התאוששות ראשונה, אתם מרימים את היד לחפיסה של האלופים, מאז שהייתם דרדסים בגן רציתם להיות אלופים, אבל אז אמא לא גלתה שמספיק לאכול קערת קורנפלקס כדי להשיג את התואר הנכסף, היום גדלתם והבנתם..


























עכשיו אתם רעננים ממש כמו גרגירי קורנפלקס טריים לפני שהחלב הלבן נשפך עליהם, ועושה להם מקלחת רטובה ודביקה.























אתם לאט לאט מתחברים לרעיון הזה של בוקר, וזה משתלב נהדר ביום שלכם.


























החלב הלבן שלא כמו בחלום נמצא כאן מחכה רק לכם, עושה לכם חשק שהבוקר לא יעלם.
























עכשיו, זה הרגע הזה, שאתם לבד, עם קערת דגנים, עם שקט וציוצי ציפורים, מנסים להסדיר את הנשימות החפוזות של הבוקר, יושבים רגל על רגל, נושמים אוויר צח, הכול רגוע ושלו, התחושה מענגת,

אבל,
משום מה גם הבוקר, לא הספקתם לאכול את גרגירי האלופים, כי גם הבוקר הוא צפר שניה לפני שהכפית נכנסה לפה, ואתם השארתם על השולחן צלחת מיותמת, עם דגני בוקר שלאט לאט נמסים בבריכת החלב, כשתחזרו הם יראו ממש כמו שאתם מרגישים, עיסה צהובה טובעת בתוך חלב מקולקל, פלא שאתם אוהבים את הלילה?


הפוסט נכתב בהשראה מבוקר מטושטש לחלוטין.








יום רביעי, 2 ביולי 2014

הסטודיו שלי- עכשיו גם לחסומים

פתאום צץ הרעיון,
והאמת שלא כ"כ פתאום זה היה אחרי תפילת שחרית שתמיד תמיד שולחת הרבה סייעתא דשמיא להמשך היום.
ניוזלטר לכל החסומים.
לא עוד דף אינטרנט שעבר המרה לקובץ PDF ונראה בהתאם, אלא ניוזלטר מעוצב ונעים, ניוזלטר שכיף לקרוא, וכן, גם להנות מהעיצוב שלו.
אז מה עושים כשיש רעיון? מבצעים אותו לפני שהוא יחמוק ויעלם או שיעלה אבק במגירת הרעיונות שלא יתממשו.
אז, עיצבתי ניוזלטר במיוחד לכל אלה שחסומים ולא יכולים לראות את התמונות בבלוג, ואני יודעת כמה זה מתסכל, לקרוא ולא לראות שום דבר שמתאר את המילים הכתובות, ומי יודע מה דמיינתם...וכדי שלא תדמיינו דברים שלא קיימים, הגיע הזמן להראות לכולם טקסט עם תמונות.
קבלו את הניוזלטר הראשון, אם אתם עדיין לא רשומים זה הזמן להרשם לבלוג ולקבל את הפוסטים ישר לתיבת המייל שלכם.

איך זה עובד?
פשוט וקל נרשמים כאן
יש לרשום בנושא "הרשמה לבלוג" ומהיום תראו את כל הפוסטים ישירות בתיבת המייל שלכם.

הצצה לבפנים...(לא לחסומים)