יום רביעי, 30 ביולי 2014

צלליות ופנסים


התמונה הזו צולמה בשעת בין הערביים, הפנס היה פנס רחוב רגיל, עם תאורה צהובה, ואור של בין ערביים.
אני ראיתי תאורה כחולה, ולילה עמוק של שעת חצות.

(1/160 | ISO 100 | f6.3)


































יש תמונות שמעוררת השראה. ויש תמונות שבאות עם השראה.

זו תמונה שהגיעה עם סיפור.

------

צללית אחת עומדת תחת פנס רחוב.

היא הולכת שנים באותה הסמטה, החושך תמיד שורר כאן, הרוח מיללת במנגינה צורמנית עולה ויורדת.
הסמטה ארוכה, אין לה סוף, הייתה רק התחלה.

היא עוצרת רק מתחת לפנסים. שם היא מתבוננת בצללית השחורה שמצטיירת בקיר שמולה,
הצללית היא החברה הטובה שלה, השותפה שלה למסע, רק חבל שהיא שחורה.

מאחור, היא רואה אותם פנסים קטנים מאירים את העלטה השחורה בכתמי אור עדינים.
היא עברה גם שם, הפנסים לא השתנו, רק הצללית שלה הלכה והתכהתה.

אבן קיר קרה. היא נשענת על הבליטות שמכאיבות לגבה.
אור הפנס מאיר בזוהר כחול את דמותה. והיא רואה רק את צלליתה השחורה.



































היא רוצה להיות אחרת.

רוצה לראות דמות שלמה, מאירה. לא צללית שחורה כהה שמרצדת על קיר ממולה.

היא חייבת לסיים את המסע. לגלות את עצמה.

אך---

הסמטה עוד ארוכה מתפתלת, החשכה עמוקה, המנגינה עודה מיללת.

היא מרימה את מבטה למעלה, לפנס המאיר.

הם איתה, עשרות פנסים, מאירים את דרכה.


הדרך עוד ארוכה. אבל יש לה אור ולא רק בקצה המנהרה.

---

לכולנו יש צלליות, הפנסים הם אלה שיוצרים אותן, אך גם אלה שמאירים לנו את הדרך הלאה.