יום שני, 22 בספטמבר 2014

סיפור של שנה




























































































































































































אני סוגרת את כל המכתבים שהשנה כתבה לי.

רק את המכתב הראשון שכתבתי לה אני משאירה פתוח. ריח עתיק נודף ממנו, ריח שהיה פעם ריח עדין של ורדים, ריח של התחלה חדשה.

אני עוברת על השורות הצפופות, המילים הן מילות תקווה ובקשה, הרבה חלומות, הרבה רצון להתקדם הלאה.

אני פותחת שוב את המכתב האחרון שהשנה כתבה לי.

ודמעה של אושר זולגת מעיני.

הכול התגשם הרבה יותר ממה שקיוויתי ורציתי, התקדמתי לשבילים שלא חשבתי שאהיה שם, המתיקות שרציתי הגיעה בכפות גדושות.

אני לוקחת את העיפרון שנפל לו השפיץ, מחדדת אותו, מיישרת את המכתב המקומט ומוסיפה למטה מילה אחת.

תודה!

מביטה למעלה לשמים הבהירים, לעננים הלבנים, ולוחשת תודה למי שהיה איתי כל יום כל שעה וכל רגע.

והוא יהיה איתי גם בשנה הבאה.






































שעת דמדומים.

זה הזמן היפה ביותר.

הזמן לבקש, לייחל ולאחל לכל עם ישראל,

שנה טובה ומתוקה!

שנה מלאה בהפתעות נעימות.







































שנה של פריחה וצמיחה.












































































שנה שנהיה מאושרים בה בכל רגע ורגע:)






































~ כתיבה וחתימה טובה ~