יום רביעי, 7 בינואר 2015

איך החורף מרגיש?

לא יוצא לי לדבר איתו.
אנחנו יותר שותקים,
זאת אומרת אני שותקת.
הוא לא.

הוא מדבר ברעש.
בקולות אימה.
הדיבור שלו מצמרר.
המילים שלו נושבות בעוז.

אבל למרות זאת
אני אוהבת לדבר איתו,
בשפה שלו.
אוהבת את הקור שלו.
את החושך שבא איתו.






































הוא דרמטי.
הוא לא מסתיר את הרגשות שלו,
ולכן אני אוהבת אותו.

כשהוא סוער הוא אומר זאת.
כשהוא עצוב הוא בוכה.
כשרע לו הוא קודר.

הוא אף פעם לא משקר,
לא מסתיר את רגשותיו מאחורי שמש מאירה.






































הוא פשוט הוא.
איך שהוא.
בלי מסכה.

לא מסתתר
ולא מסתיר.




הוא חמים כל כך,
בתוך הקור שלו,
החום שלו נעים יותר.
מורגש.






































ככה זה כשהכול אמיתי.