יום שלישי, 20 בינואר 2015

כמה טוב שנפגשנו

הכל התחיל כשנפגשנו.


























הוא הביא לי מתנה.

קופסה גדולה עטופה בנייר מבריק, מקושטת בסרט ענק.

מה יכול להיות בקופסה ענקית כזו?

הייתה שם עוד קופסה קטנה יותר.

בתוך הקופסה המתינה החברה החדשה שלי.

קראו לה CANON SX40

























היינו החברות הכי טובות. (עד שנפרדנו לטובת המקצועית..:)

היא הלכה איתי לכל מקום ואני הלכתי איתה.

היא ידעה את כל הסודות שלי ואני את שלה.

***

בזכותו, הבנתי כמה אני מאוהבת בצילום,

והוא רק דחף אותי הלאה.

יצא איתי לטיולים ליליים,

עמד איתי באמצע הכביש עם חצובה לצלם את הירח,

הסכים לכל השיגעונות שלי,

היה שם תמיד בשבילי.


























אז ברור שפרויקט הגמר שלי בצילום יוקדש למי שהוביל אותי לזה.

♥♥♥

הפרויקט שלי מתחיל בעוגיות נוסטלגיות עם ריבת תות ואבקת סוכר.

























הוא ממשיך לשירים אהובים, לפתגמים על החיים,

















לרגעים בחיים שלנו, רגעים שאנו נפגשים,

נפגשים עם הילדות, נפגשים עם הבגרות,



נפגשים בריקוד, נפגשים בספסל,

















רגעים מיוחדים של אנשים שנפגשו.

♥♥♥














♥♥♥

הפרויקט לא היה יוצא לפועל לולא הרבה אנשים שעזרו לי בשמחה ובסבלנות ועשו הכול על מנת שיצא פרויקט כמו שאני רוצה וחולמת.

בראש ובראשונה אני מודה לבורא עולם שהכול משלו, שנתן לי את המתנה שאני כ"כ אוהבת, שהרעיף ומרעיף עלי בכל יום ויום שפע ברכה והצלחה.

תודה רבה למכללת פרוג על האכפתיות, המסירות, הנתינה והפרגון, על האווירה הנעימה והמשפחתית, על עזרה בכל דבר ובכל זמן גם אחרי סיום הלימודים, היה לי כיף ללמוד שם! ואני כבר מתגעגעת...:)

תודה רבה למורה שלי מר איציק קנטי, שגילה לי את קסם התאורה ואת האומנות שבצילום, שהקשיב לכל הפנטזיות, השאלות, התהיות, שדחף אותי ללכת רחוק ולשאוף כל פעם ליותר:)

תודה רבה לחברה שלי דבורי שבאה במיוחד לעזור לי לצלם---איפה עוד יש כאלה חברות?

תודה להורי היקרים, לאחותי ולכל המשפחה המורחבת שישבו איתי שעות במוצ"ש (התחיל מאז..) לחשוב על רעיונות, שהיו צריכים לחוות דעה על כל תמונה ועשו זאת בשמחה!

תודה--פשוטה וצנועה, כי הוא כ"כ צנוע וענו, לבעלי היקר.
תודה שהיית איתי בכך התהליך, תודה שתמשיך...


כמה טוב שנפגשנו.

♥♥♥

וכמובן שאי אפשר בלי השיר שאהוב עלי במיוחד