יום שני, 20 ביולי 2015

בחוף שלה


בחוף שלה/ 12.9.11

יש ים ללא חוף, אך אין חוף ללא ים.
יש גלים שוצפים, מלוחים,
אך אין גלים מתוקים נעימים.






































בחוף שלה, אין ים.
יש רק חול, הרבה עפר.
בחוף שלה הפסיעות נמדדות,
יוצרות טביעות עמוקות, מדברות.
אין גלים, לא מלוחים, לא מתוקים.






































היא יוצרת טביעת רגל עמוקה
מעורבבת עם עפר ואדמה.
משאירה חותם על נחלתה.
אין ים שימחק טביעה.






































פיסת שמים פרושה מעליה
אין שמש ברקיע.
האור מגיע מקצה נשמתה,
מאיר את נחלתה.

דמעותיה מלוחות, זולגות, לא שוצפות.
יוצרות ים ללא גלים.
ים של מים מלוחים.
מתרכזות הדמעות סביב טביעה עמוקה,
נמסות באדמה.






































בחוף שלה אין ים.
יש טביעת רגל עמוקה שאולי לא תמחה לעולם.
דמעותיה יוצרות גלים, מתקדמים והולכים,
וטביעת רגל אחת עמוקה,
מטשטשת לאיטה,
דמעות של ים מוחקות חותם.






































בחוף שלה אין שמש.
אך אור חזק בוקע מנשמתה,
מפיץ אורו בנחלתה.
בחוף שלה אין ים.
אך יש דמעות שמחקו חותם.






































את השיר "החוף שלה" כתבתי מזמן--------
אבל פגשתי בו היום.

לכל אחד מאיתנו יש חוף, לכל אחד יש ים,
יש ימים שהים רגוע ושלו וכיף להיות בתוכו,

ויש ימים שהים שוצף וגועש,
וקשה להיות בו, להתמודד עם הגלים,

יש ימים שאנחנו רוצים רק חוף,
חוף רגוע,
חוף מבטחים.

אנחנו עוברים סערות וחוויות בים שלנו,
יוצרים טביעות עמוקות בחוף,

לפעמים, אנחנו רוצים למחוק את הטביעות.
לפעמים לא.

אנחנו ממשיכים את החיים
לפי חוף ימים.