יום רביעי, 27 בינואר 2016

שלג בירושלים

הכל התחיל מדף ישן שמצאתי בין הרבה עיתונים מלפני 60 שנה, הכותרת בדף הצהוב תפסה אותי מייד, והדף הזה נהייה שלי תמורת כמה שקלים. עדיין לא ידעתי מה אעשה איתו, אבל לא יכלתי להשאיר אותו שם, בחנות המאובקת.
הוא גילה לי.
שפעם.
יכלו לדבר על 3- מעלות.
היום אנחנו מתרגשים ממעלה אחת.
שפעם, שלג בחורף היה רגיל בעירנו.
ולא כמו בימינו.
הבנתי שכמו היום לעירייה לא היה תקציב,
אבל פעם הם לא התביישו לכתוב את זה.
פעם,
דאגו אחד לשני, וכל אחד בדק אם לשכנו לא חסר מאומה.
והחנווני הלך למקום עבודתו כי אחרת מהיכן ישיגו לקוחותיו חלב?
פעם.
השלג היה שלג.
זה מה שבטוח.
פעם.
גם אהבו למסגר.
ולא כמו היום שאין בכלל מה למסגר.
את המסגרת הענתיקה הזו מצאתי כמה מדפים ליד הדף הצהוב של השלג הלבן.
והם כ"כ התאימו אחת לשני.
מסגרת של פעם עם שלג של פעם.
חשבתי לעצמי שהנה אני יכולה לעשות שידוך הולם.
והמסגרת כ"כ התרגשה לקראת הפגישה עם הדף הצהוב…(היא עוד זוכרת שפעם הם שיחקו ביחד ובנו בובות שלג עם מטאטא קש)
אבל, הייתה לה בעיה אחת.
היא לא נראית טוב, היא נראית מפעם..חומה ישנה.
היא רוצה משהו מרענן, משהו חי, שיחזיר אותה לשנות עלומיה.
אז התנדבתי לעזור לה.
הוצאתי את "תיק האיפור" והתחלנו בעבודה!
המסגרת היפה, רצתה קצת צבע אבל שעדיין תישאר היא, שלא תראה אחת חדשה שיצאה עכשיו מאיקאה.
אז החלטנו על מראה "מיושן".
אם גם לכם יש מסגרת שרוצה להתחדש במראה מיושן תצטרפו אלי.
מה שצריך זה מסגרת (כמובן!)
מברשת
וזלין
וצבע.
כדי ליצור מראה מיושן יש שיטה של שימוש בשעווה בכל המקומות שבד"כ משתפשפים, לאחר הצביעה עוברים בנייר לטש במקומות האלה, והצבע הראשון נגלה. כך יוצרים מראה מיושן ונהדר.
אבל,
היום נספר על שיטה נוספת.
שימוש בוזלין.
מורחים במברשת דקה או עם האצבע וזלין במקומות ה"משופשפים".
לאחר מכן צובעים את המסגרת.
אני בחרתי בצבע תכלת. (זאת אומרת המסגרת בחרה, היא טענה שזה מזכיר את פעם אבל עדיין חי וצעיר)
אח"כ החלטנו להוסיף קצת קטעים לבנים, בעזרת טישו טבול בצבע לבן עברנו על מקומות מסוימים במסגרת.
ועכשיו הגיע רגע השפשוף!
הי, לא צריך בכלל לשפשף, פשוט לוקחים סמרטוט ועוברים במקומות בהם מרחנו וזלין, תראו איך הצבע מתקלף בשניות!
המסגרת כמעט מוכנה. רק חסר לשמר אותה עם לכה.
אז שמנו פשוט MOD PODGE
עכשיו היא ממש מושלמת ועוד מעט היא והדף נפגשים!
חתכתי קרטון ביצוע בגודל של פנים המסגרת.
הדבקתי את הדף היפה שלנו לקרטון.
הוספתי שקף מלמעלה (ממש לא היה לי זכוכית בגודל המתאים)
והנה הם מוכנים!
2 החברים מפעם נפגשו שוב בעתיד!
רגע.
פתאום משום מקום קפצו להם גרביים של פעם.
ואמרו שלא משנה להם שאין שלג בחוץ ושהחזאים שוב אכזבו :(
הם רוצים בובה!
בובת שלג!
פתחתי את החלון, בחוץ היה בוץ של שלג וגשם.
עלוב.
ואני הייתי בטוחה שירד שלג.
כבר הכנו את המזווה.
אפילו בישלתי מרק.
גם קניתי גזר לבובה.
ומגפיים בשבילי.
וכלום.
אכזבה.
סתם התרגשתי אתמול בשעה 19:00 כשהשלג התחיל לרדת.
זה היה רק מחזה תעתועים.
אבל,
אני לא מוותרת.
ואם אין שלג. בובה היה תהייה.
מתחילים עם גרב לבנה פשוטה.
חותכים אותה בדיוק כמו בתמונה.
הופכים את הגרב, וקושרים את הקצה שלה.
הופכים שוב.
ממלאים באורז (אני מלאתי באורז שבררתי כבר..כ"כ מתסכל!)
קושרים את הקצה בחוט.
עכשיו מחלקים את הגוש הזה לראש ולבטן.
הבטן עגולה ותפוחה כיאה לבובה שאוכלת כל היום גזרים (מי אמר שגזר לא משמין ושלא אוכלים הרבה בחורף?)
הבסיס מוכן.
עכשיו מתחילים להלביש את הבובה, כל אחד בסטייל שלו.
גוזרים גרב ממש כמו בתמונה.
החלק הפתוח הוא לבגד לבובה שלא יהיה לה קררר…
והחלק השני זה לכובע שלה.
אני גזרתי את הכובע למעלה, וקשרתי, ואז יש כובע מעניין ומתוק!
הוספתי צעיף וכפתור בסוודר.
ולא שכחנו עיניים ואף!
באמצע שירה הייתה חייבת לומר שלום:)



יצא בובה מקסימה ונהדרת.
שקטה ועדינה שאף פעם לא נמסה!
היא תחזיק לנו לנצח..כך אני מקווה.
היא מצטרפת למסגרת ולדף.
והם כולם חוגגים אצלי בבית את השלג.
למרות שבחוץ חוגגים סתם עוד איזה חורף קפוא שלא שווה כלום אם אין לו פתיתים לבנים בגובה חצי מטר על הרצפה.






אז פעם היה שלג.
נקווה שהחורף יסתיים במפה לבנה צחורה.
ולא בכביש שחור ורטוב.
יש תקווה!
והפעם חובבי השלג ואוהבי הלבן כותבים לי כאן :

יום שישי, 15 בינואר 2016

♥ חוגגים 4 שנים ביחד ♥

אנחנו כבר משפחה.
ולכן הכול כבר נראה אחרת.



אנחנו עסוקים בעבודה.
ושוכחים שיש לנו בכלל יום נישואים.

רק שירה שפתאום בוכה כי נמאס לה לשבת כל היום ברכב שנוסע ונוסע
ולראות רק בד שחור מולה...
מזכירה לנו.
שבעצם זה קרה לפני כמה שנים...



אי שם...
בחודש שבט.
בקור של חורף.
מתחת לכוכבים מנצנצים (ובד קטיפה כחול..לא זה לא תיאור ספרותי לשמים)
הפכנו מבחור ובחורה לבעל ואשה.

זה היה מרגש♥
ולא יודעת למה אז ספרנו כל חודש שאנחנו נשואים (אולי כי הרגשנו גיבורים ששורדים:)
ועכשיו מי סופר בכלל?

4 שנים זה לא משהו מרגש.
זה לא 3 שנים.
זה לא 10.
זה לא חתונת כסף בלי כסף.
ולא זהב עם הרבה נכדים שרוצים דמי ירושה בחיינו.

זה סתם.
4 שנים.
שעוברים...

מרגישים כבר סחוטים.
כמו פליקס הארנב אחרי מסע בעולם.

אבל בלי מסע בעולם.

שזה עוד יותר סוחט.



אבל.
כך זה היה מרגיש אם שירה לא הייתה.

ובגלל שהיא כאן.
אז למי אכפת שלא ספרנו שזה 4 שנים?
ולמי אכפת שבעלי שכח שזה היום (סתם, זה מחר, אני בלבלתי אותו, כי רציתי 2 מתנות)
ומי בוכה שחגגנו על מגש פיצה ובקבוק קולה (כי כל המסעדות כבר היו סגורות..התקשרתי לאיזה 20 מסעדות!)

הכל שונה.
כשיש לכם פרצוף שמנמן וחמוד שמגרגר ומחייך חיוך תינוקי מתוק.



כששירה מחייכת כשבאלי לבכות.
היא מצחיקה אותי.

כשהיא משחקת בשיער שלה כמו שאני שיחקתי..
זה מזכיר לי שיש דברים שנשארים בגנים.

וכשהיא מתענגת על הנשיקות שאני נותנת לה.
זה אושר.



כמה כיף לנו לחגוג 4 שנים עם שירה הקטנה!
וכמה כיף לחגוג על פיצה (רק שנתי לא קורא את הפוסט הזה)
ולא לקנות מתנות כי במקום זה רצנו לקנות עוד טיטולים (למי היה זמן לחשוב על מתנה בכלל?)

זה חוויה להיות אמא.



ובכל זאת.
אני לא מוותרת על חגיגות.
כמו פעם.

לכן דחינו את החתונה עד שנסיים כמה דברים דחופים.
ואז נחגוג.

נשאיר את שירה אצל הסבתא.
והסבא.
שיצפו בסרט של החתונה.
ואנחנו נחגוג את ה-4 שנים שלנו יחד.

לא על פיצה ולא על קולה.
ונתי יקנה לי מתנות.
ואני אקנה לו (משתדלים מאוד שהכל יהיה הדדי)

לבנתיים אני מחכה שנתי יקרא את הפוסט.


























אם תראו בלונים מציצים מהחלון..
תדעו שזה קרה.

אה, וגם קצת עלי כותרת של פרחים...



רגע לפני שאני הולכת באמת לחגוג...

בעל זה מתנה נפלאה.
והוא גורם לי לאושר. לשמחה. לסיפוק. להצלחה.
הוא הרבה יותר מחצי. הוא השלם.
והוא בעצמו מתנה מקסימה ויקרה.
לחגוג 4 שנים---
זה להודות על כל המתנות הקטנות שהוא נותן לי יום יום, שעה שעה.

רק אחרי 4 שנים אפשר לחגוג על פיצה. (חה, לקחתי את זה ממש קשה!)



תודה ענקית לחברה מיוחדת.
פערי ראנד שנתנה לי להתנחל בסטודיו שלה..
וכך הגעתי אליה עם מזוודות של אנשים שאולי כבר מזמן עזבו את העולם הזה...
ועם שירה הבובה.

וצילמנו ביחד.

והיה כיף כיף!!!

פערי אני כבר מזמינה עוד יום כזה...

אז תודה ענקית!!! וד"ש משירה...