יום שישי, 15 בינואר 2016

♥ חוגגים 4 שנים ביחד ♥

אנחנו כבר משפחה.
ולכן הכול כבר נראה אחרת.



אנחנו עסוקים בעבודה.
ושוכחים שיש לנו בכלל יום נישואים.

רק שירה שפתאום בוכה כי נמאס לה לשבת כל היום ברכב שנוסע ונוסע
ולראות רק בד שחור מולה...
מזכירה לנו.
שבעצם זה קרה לפני כמה שנים...



אי שם...
בחודש שבט.
בקור של חורף.
מתחת לכוכבים מנצנצים (ובד קטיפה כחול..לא זה לא תיאור ספרותי לשמים)
הפכנו מבחור ובחורה לבעל ואשה.

זה היה מרגש♥
ולא יודעת למה אז ספרנו כל חודש שאנחנו נשואים (אולי כי הרגשנו גיבורים ששורדים:)
ועכשיו מי סופר בכלל?

4 שנים זה לא משהו מרגש.
זה לא 3 שנים.
זה לא 10.
זה לא חתונת כסף בלי כסף.
ולא זהב עם הרבה נכדים שרוצים דמי ירושה בחיינו.

זה סתם.
4 שנים.
שעוברים...

מרגישים כבר סחוטים.
כמו פליקס הארנב אחרי מסע בעולם.

אבל בלי מסע בעולם.

שזה עוד יותר סוחט.



אבל.
כך זה היה מרגיש אם שירה לא הייתה.

ובגלל שהיא כאן.
אז למי אכפת שלא ספרנו שזה 4 שנים?
ולמי אכפת שבעלי שכח שזה היום (סתם, זה מחר, אני בלבלתי אותו, כי רציתי 2 מתנות)
ומי בוכה שחגגנו על מגש פיצה ובקבוק קולה (כי כל המסעדות כבר היו סגורות..התקשרתי לאיזה 20 מסעדות!)

הכל שונה.
כשיש לכם פרצוף שמנמן וחמוד שמגרגר ומחייך חיוך תינוקי מתוק.



כששירה מחייכת כשבאלי לבכות.
היא מצחיקה אותי.

כשהיא משחקת בשיער שלה כמו שאני שיחקתי..
זה מזכיר לי שיש דברים שנשארים בגנים.

וכשהיא מתענגת על הנשיקות שאני נותנת לה.
זה אושר.



כמה כיף לנו לחגוג 4 שנים עם שירה הקטנה!
וכמה כיף לחגוג על פיצה (רק שנתי לא קורא את הפוסט הזה)
ולא לקנות מתנות כי במקום זה רצנו לקנות עוד טיטולים (למי היה זמן לחשוב על מתנה בכלל?)

זה חוויה להיות אמא.



ובכל זאת.
אני לא מוותרת על חגיגות.
כמו פעם.

לכן דחינו את החתונה עד שנסיים כמה דברים דחופים.
ואז נחגוג.

נשאיר את שירה אצל הסבתא.
והסבא.
שיצפו בסרט של החתונה.
ואנחנו נחגוג את ה-4 שנים שלנו יחד.

לא על פיצה ולא על קולה.
ונתי יקנה לי מתנות.
ואני אקנה לו (משתדלים מאוד שהכל יהיה הדדי)

לבנתיים אני מחכה שנתי יקרא את הפוסט.


























אם תראו בלונים מציצים מהחלון..
תדעו שזה קרה.

אה, וגם קצת עלי כותרת של פרחים...



רגע לפני שאני הולכת באמת לחגוג...

בעל זה מתנה נפלאה.
והוא גורם לי לאושר. לשמחה. לסיפוק. להצלחה.
הוא הרבה יותר מחצי. הוא השלם.
והוא בעצמו מתנה מקסימה ויקרה.
לחגוג 4 שנים---
זה להודות על כל המתנות הקטנות שהוא נותן לי יום יום, שעה שעה.

רק אחרי 4 שנים אפשר לחגוג על פיצה. (חה, לקחתי את זה ממש קשה!)



תודה ענקית לחברה מיוחדת.
פערי ראנד שנתנה לי להתנחל בסטודיו שלה..
וכך הגעתי אליה עם מזוודות של אנשים שאולי כבר מזמן עזבו את העולם הזה...
ועם שירה הבובה.

וצילמנו ביחד.

והיה כיף כיף!!!

פערי אני כבר מזמינה עוד יום כזה...

אז תודה ענקית!!! וד"ש משירה...