יום רביעי, 6 באפריל 2016

סקשן

הלכתי לתומי.
אמרתי אם כבר הוא הולך אני אבוא גם.
אז בעלי יצא בזול.
השלמה וסתימה שנפלה.

אני?

גיליתי את ה"לונה פארק" שאצל רופאי השיניים. מערת שדים בתוך הפה.

10 חורים!

לא חשבתי לרגע על החור בכיס.

חשבתי על הסקשן. והרעש המצמרר של המקדחות הקטנות האלה.
והכפלתי את זה עשר פעמים.

נהייה לי צמרמורת עוד לפני שזה התחיל.


אני לא מכירה רופאי שיניים.
מבחינתי מרפאת שיניים זה מקום שעדיף לא לדרוך בו.

אף פעם לא סבלתי מבעיות בשיניים ואני לתומי חשבתי שזה ימשיך כך לנצח.

אז מאותו היום התחלתי לבקר את הרופא, ביקור שבועי.

פעם ראשונה.

אני נשכבת במיטה-כיסא.
הדופק שלי נשמע בשקט שבחדר.

מעלי יש מנורה צהובה עליה יש מדבקה.

על המדבקה מצויר פרצוף.

מכל הפרצוף ראיתי רק את הפה הענק שנפער מולי מתוך המדבקה.

הבנתי שכך אני אמורה להיות עכשיו במשך 40 דקות.

לא חיזקתי אף פעם את שרירי השפתיים, כך שהגעתי לא מוכנה בעליל למצב של פתיחת פיות.

מצד ימין אני רואה את הכפפה הלבנה עסוקה במשהו.

ואז מזרק.

ישר לכיווני!

הדבר הראשון שעשיתי היה "הגנה" העפתי את ידו של הרופא אחורה.

קבלתי הרצאה.

חינם.

אז למדתי לקשור את הידיים לידיות הכיסא.

והרופא היה אדיב, ממש כמו מורה.

אם כואב מרים אצבע.

הסכמתי.



ואז התחיל המסע במערת השדים המפחידה.

כבר שכחתי להרים אצבע.

כי הייתי בטוחה שאני מתה.

הפרצוף מעלי פער את פיו.

התקרה הייתה משעממת להחריד.

למה לא מעצבים את התקרה במרפאות שיניים? מה אני אמורה לעשות 40 דקות? לבהות בפלורוסנטים מהבהבים?

לא גמרתי לזוז על הכיסא.

לפחד.

להתפרצף בכל הבעות הכאב שקיימות.

וגם לנסות לשכוח שאני במרפאת שיניים.

לעשות לעצמי דמיון מודרך.

שאני בעצם מתחת לקרקע.

והמקדחה הזו זה דחפור.

והסקשן זה שואב אבק ענק.

ושאני בתחרות של "מי שמצליח לא לנשום הכי הרבה זמן"

עצמתי עיניים.

פתחתי.

נשמתי.

הפסקתי.

זזתי.

קשרו אותי.

40 דקות נמשכו לשעה ורבע.

כמובן שבזכותי.


אל תאכלי שעתיים.

מי בכלל יכול לחשוב על אוכל? כשחצי מהפה שלי בלי תחושה?

לא אכלתי יום שלם.

פחדתי שזה יסתום את הסתימה.

פחדתי שנרדמה לי הלשון

ויותר לא אוכל לדבר.

ובעלי סבל מפחדי

ונהייה לו פחד מאשתו שמפחדת מפחדים.


בטיפול הבא קבלתי מחמאה מהרופא.

והסייעת הבטיחה לי מתנה, רק שזה כבר נגמר ואזל...

ואני בעד לחוקק חוק מתנות למטופלים מבוגרים אצל רופאי שיניים.


מחר יש לי טיפול אחרון.

אחרי שניקו לי אבן וכמעט תלשו לי את השיניים

וכבר פחדתי שאצטרך תותבות או השתלה

אז מהיום אני מקבלת על עצמי.

כל חצי שנה שיננית.

כל שנה מעקב אצל רופא.

וניקוי השיניים הפך אצלי לטקס ארוך במיוחד.

הכול שווה כדי לא לראות את הסקשן.

ולא את הפרצוף הזה שדבוק למנורה.

מחר אני עושה מסיבת פרידה.


ואם לא יצא לכם לראות רופא יותר מ-800 יום.

רוצו אליו.

רק כדי לדעת שאין לכם מכרסמים בשיניים.

וגם סתם, כי יש אצל הרופא מדבקות וכפפות בלון! שווה!


בין כל הקבלות שקיבלתי על עצמי.
קבילתי על עצמי להכין סנדוויצ'ים לבעלי היקר וגם לי.

אז אני מכינה ממרחים. שמה בצנצנות.

ואז יש בסיס. 
וידוע שאחרי שיש בסיס הכל הרבה יותר קל.

אז קבלו מתכון לממרח חצילים, ולממרח פסטו:

ממרח חצילים קלוי:

עוטפים חציל בנייר כסף, קולים על אש גלויה כ-20 דקות עד לריכוך.
מסירים מהאש (אלה מה?) מקלפים את הקליפה.
טוחנים עם 3-4 שיני שום (או פחות תלוי מה רמת סבילות החריפות שלכם) 
מוסיפים מלח, ושמן זית- מתחילים מרבע כוס וממשיכים הלאה אם צריך.

ממרח פסטו:

2 חבילות עלי בזילקום
4 שיני שום
1/4 כוס צנוברים
1/2 כוס שמן זית
מלח 

טוחנים רק את עלי הבזילקום (להפריד מהגבעול) מוסיפים את שאר החומרים
וטוחנים בבלנדר ידני. 
הערה לגבי הכמויות, כיון שאני ממש לא עובדת לפי כמויות, גם אתם אל תעבדו כך, נסו מה בא לכם...


ואת הפשטידה הטעימה שראיתם כאן בפוסט קל מאוד להכין:
אין לי מתכון לפשטידות, יש לי כן מתכון בסיס וכל פעם אני משנה.

1/3-1/2 כוס קמח
2 ביצים
1 כפית אבקת אפייה
מלח ופלפל

ועכשיו התוספות:
בצלים מגוררים (עדיף כמה סוגים)
קישוא מגורר
קוטג'
פטרוזיליה קצוצה
כפית אבקת מרק בצל

מערבבים הכל.
יוצקים לקאפקייקס

מעל מניחים פרוסות פטריות.

אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשך כחצי שעה- 40 דקות (כמו טיפול אצל רופא שיניים)
עד שהפשטידה מזהיבה.

שיהיה ערב פסח נפלא!

שבוע הבא אני מתחילה לסדר את הבית..אה, גם לנקות
אז בטח לא אהיה כאן הרבה.