יום שישי, 18 בנובמבר 2016

כדוריות מים צבעוניות

אני לא צבעונית בכלל.
כשהייתי ילדה הצבע האהוב עלי היה שחור
אח"כ התווסף הבורדו לרשימה
ואז הוא נצבע בגוון עז של אדום


























הצבעים האלה נשארו.
עד שמשהו השתנה.
ואז הם התחילו להתחלף בקצב מסחרר.
סגול. אפור. כחול.
והיום. אני לא יודעת איזה צבע אני הכי אוהבת.


























מה שבטוח זה לא ירוק תפוח.
ועוד יותר בטוח.
אני נשארת בצבעים הכהים.
ולכן החורף הוא העונה שלי.
כהה. חשוך. כמו שאני אוהבת.




























אז לא תראו אותי עם חצאית צהובה
וחולצה ורודה.
סביר להניח שזה כחול, בורדו, שחור, ואפור.


























אבל אני אוהבת צבעוניות.
כשזה לא קשור אלי.
ואני אוהבת צבעים עזים, משתוללים וחמים.


























כי צבע הוא החיים.
וככל שהוא חי וצבעוני יותר
הוא משמח יותר.

























והוא נע במהירות
מתערבב עם חום וקור
יוצר אנדרלמוסיה של צבעים.


























לא פלא שילדים אוהבים צבעוני.
הוא חי ותוסס כמוהם.
לא נח לרגע.


























אבל יש לו גם פינות שקטות.
פינה של צבע אחד.
שם רגוע יותר.


























וכשנמאס תמיד אפשר לקרוא לחברים.
והם כל הצבעים יבואו.
יתחברו יחד, וייצרו את היופי
של הצבעוניות האינסופית.


























***
איך עושים את זה?

את הרעיון לצילום הצבעוני והמדליק הזה ראיתי בפורום צילום שאיני זוכרת את שמו. (כן, חבל!)

לוקחים שמיכה צבעונית (אם יש לכם ילדים בטח לא חסר לכם כאלה)
תבנית זכוכית (פיירקס)
מים
שמן
מצלמה
ושעה פנויה...כי אתם לא תרצו להפסיק לצלם.


























מניחים את התבנית בין 2 חפצים גבוהים (במקרה שלי זה קופסאות מאולתרות)
ממלאים את התבנית במים מעל יוצקים את השמן
מכוונים למנואל פוקוס מתפקסים על הבועות (לא צריך דיוק של 100 אחוז זה תמונה אבסטרקטית)
ומצלמים.

שימו לב שיהיה לכם אור, אני צילמתי באור יום בתוספת פלאש מצד שמאל, אפשר גם בתאורת סטודיו.

- אני שחיקתי אח"כ עם הקש, עשיתי בועות בקש, (כמו שהיינו עושים בכוס שוקו כשהיינו ילדים  ואמא הייתה מתעצבנת)
מה שנוצר זה בועה אחת גדולה עם הרבה בועות קטנות. קיצור, נסו ותשחקו עם זה ושתפו אותי, אני אשמח לראות!