יום חמישי, 8 בדצמבר 2016

על מכשפות ומבצרים > יום ראשון בטירת קרלשטיין

היא אפופת מסתורין, בין בתיה החד קומתיים, באוויר הנקי שמתערבב עם עשן הארובות, הם חיו. מאות שנים, היא אף פעם לא הייתה להם בית מגן ואוהב, אבל כאן הם קיימו קהילה מפוארת. וכאן הם סבלו. 
אני פוסעת בשבילים הצרים, מתבוננת בכפרים הציוריים, וחוזרת אחורה, כי אי אפשר שלא. המקום כמו שואב אותך לתוך מנהרת זמן, ואתה מחליט מתי לצאת מהמנהרה, לעצור, להסתכל ולחזור.

היא קבלה אותנו קפואה וקרה, כיאה לארץ אירופאית. עם רכב סקודה צ'כי (Škoda בצ'כיה תשמעו אותם אומרים שקודה), נסענו בשביליה, והתחלנו את המסע בצ'כיה.


נחתנו בשדה התעופה בפראג, שיחסית לשדה התעופה בן גוריון הוא קטן, שקט ושלוו, ממש כמו הכפרים הצ'כים שפגשנו.


כבר בשדה התעופה ניתן לראות חפצים מעץ שאותם נפגוש עוד הרבה בטיול בצ'כיה, התורים כאן קצרים הרבה יותר, שוב שדה תעופה קטנצ'יק, כך שלא תחכו מידי הרבה זמן וכבר תגלו את עצמכם בתוך מקפיא ענק, אחרי שהייה במטוס חם וחנוק אני בטוחה שזה יעשה לכם רק טוב.

היעד הראשון שלנו היה - Karlštejn Castle - טירת קרלשטיין.

התיישבנו ברכב החם והממוזג, הפעלנו WAZE ויצאנו לדרך.

הנופים מהחלון ריתקו אותי אליהם, ועם מצלמה ביד ועם נהג שלא יודע מה זה לנסוע קצת לאט, ניסיתי להנציח את הנופים הרחבים, המון שטחים של ירוק ובקצה, בתים צבעונים קטנים, מספרים על עוד כפר קטן.


לא יכלנו כמובן שלא לעצור בדרך, בכל אופן בישראל נדיר למצוא בדרך אגם קטן עם ברווזים, (שמתם לב שהם תמיד בקבוצות של חמש? אני בכל אופן שמתי לב מאז שהשיר "חמישה ברווזים יצאו לטייל" נהפך להיות שיר האמבטיה הקבוע לשירה) 


הכפר היה שומם, חוץ מגבר זקן על אופניים, ועוד אשה מבוגרת שעמדה בתחנה לא ראיתי אף אחד בחוץ. התיישבנו על ספסלי עץ קטנים שהניחו במיוחד מול האגם, ונהננו מהשקט שאני לא רגילה אליו. (גם כשיש לי שקט בבית, ברוב הפעמים הוא מוזיקה שקטה של דחפור חופר באתרי בנייה כאן ליד) כשישבתי שם ליד האגם, דמיינתי שיש לי בית קטן בכפר, ובצהריים אנחנו יוצאים לפיקניק נחמד, מניחים מפית משובצת על הדשא, מוציאים לחמניות וגבינות, ושירה הקטנה משתובבת ומשחקת מאכילה את הברווזים בבמבה.



ואז אנחנו הולכים לבית הבובות הקטן שנמצא מעבר לכביש, ושם עומדת בחורה צעירה שעושה תאטרון בובות לכל הילדים שבכפר. על מלך גדול ששלט על כולם, ועל נסיכה שהיה לה ארמון גדול ומפואר.


מכיוון שהכפר הקטן שבדרך הוא לא המקום אליו אנחנו רוצים להגיע, אנחנו פשוט מתקפלים וממשיכים הלאה, גונזים את כל החלומות.

רק שימו לב כמה הצ'כים משקיעים בסביבה יפה, אפילו תחנת האוטובוס מזמינה יותר מהתחנות האפורות כאן בארץ


אומרים שלום לכפר הקטן וממשיכים הלאה, לטירת קרלשטיין.


את הדרך לטירה אנחנו עוברים בכביש צר שנסלל בתוך יער עבות, הפחד העיקרי שלנו היא שמשאית גדולה תבוא מהצד הנגדי...פחד שמתממש ביום אחר, בכביש הרבה יותר מפחיד ובחושך.


אני אוהבת את הדרכים האלה שמחזירות אותי לסיפורים של אנגליה במאה ה-18 וה-19, דרכים ארוכות שהובילו לטירות מפוארות, לנשפים ומסיבות.

בסוף הכביש אנחנו רואים אותה, על צריחיה ושעריה, וקומתה הגבוהה והכבירה.


טירת קרלשטיין - 

למי שרוצה להגיע לטירה, ממליצה לכם להיכנס לאתר שלהם ולראות מתי שעות הביקור, זמני הפתיחה משתנים בהתאם לימים ולעונות השנה. ניתן להיכנס לטירה רק עם סיור מודרך, יש סיורים באנגלית. אין צורך להזמין כרטיסים מראש.

החניה היא בכפר למטה, וממש לא בדרך שאנחנו באנו לטירה.

את השפה הצ'כית טרם למדתי, אבל כל מה שקשור לחניה בצ'כיה אפשר לומר שלמדנו על עצמנו ובשרנו, וכשהגענו לחניון בתחתית הטירה, השלטים שם לא היו מזמינים לחניה של כל רכב זר, ואשה צ'כית נחמדה עם מפה ענקית עזרה לנו לעשות פרסה ולהגיע מכיוון הכפר. 

אז חזרנו.

וגילינו אותן פרות רועות באחו.

חבורה של פרות, שגם כשחזרנו מקרלשטיין הן עדיין עמדו שם באותה התנוחה (נראה שיש להן אוכל טוב)


הדרך השניה, הייתה יותר נוחה ומעניינת, עם נופים יפים של הרים.
ואז הגענו לקרלשטיין, חנינו בחניון הציבורי, ומשם עולים לטירה דרך העיירה הצבעונית והתוססת (לפחות בשעות שאנחנו בקרנו שם) זמן ההליכה הוא כחצי שעה, אם תרצו תוכלו גם להזמין כרכרה שנמצאת בחניון ולעלות איתה לעבר הטירה.



אבל אני חושבת שאין  כמו הליכה רגלית בין הבתים בכפר הקטן, תוכלו לראות שם חנויות מזכרות מיוחדות, גלריות לאמנות, וכמובן הרבה אוכל שחוץ מלהסתכל עליו לא חושבת שזה יועיל לכם במשהו.
המסעדות באזור רומנטיות ומלאות אווירה, עם עיצובי פרחים יפים, נרות דולקים, ואווירה אינטימית ורגועה, אני רק הסתכלתי ונהניתי מהיופי.




חנויות יד שניה פופולריות גם באזור הזה.


הכפר הקטן כמובן תיירותי מאוד בזכות הטירה שמתנוססת למעלה, ולכן הרחובות כאן מושקעים ומקושטים בהתאם, במרכז הכפר תוכלו להנות ממופע נגנים וזמרים, וכנראה גם מהצגה דרמטית...אנחנו רק ראינו את השחקנים מתכוננים לעלות לבמה.




כמעט בכל בית בכפר דולק האח, הארובות שם פולטות עשן בקצב, והריח הוא לא בדיוק הריח הנחמד, אבל בסדר, אני מרגישה כאילו חזרתי כמה מאות שנים אחורה, אולי כי בירושלים טרם יצא לי לראות ארובה פעילה.


ואיך שכחנו את השעון? כל כפר וכל עיירה בצ'כיה וכל עיר כמובן מכבדת את עצמה עם שעון, ולפחות שעון אחד, ככל שיש יותר בתים ותושבים, יש גם יותר שעונים שמתנוססים בראש בניינים ומגדלים. שעונים מכל הסוגים והמינים אותם עוד נפגוש בערים אחרות. כאן אני לא זוכרת עוד שעון למרות שסביר להניח שיש, אבל הנה שעון אחד.


והנה הן המכשפות המפחידות שנמצאות כמעט בכל חנות בצ'כיה, לי אישית אין בעיה עם מכשפות, כשהייתי ילדה גם התחפשתי למכשפה, עם כובע שחור שפיצי, שיער אדום, וציפורניים ארוכות ושחורות, גם מטאטא מקש היה לי. אבל בכל אופן העדפתי לקנות בובה צ'כית יפה על פני מכשפה עם יבלות.


התחלנו להתקרב לטירה, מכל מקום בכפר ניתן לראות אותה מתנוססת על ההר, כן, אתם בטח כבר מתחילים לדמיין לעצמכם איזה סיפור בדיוני על מכשפות ורוחות בטירה הגדולה, ואחרי שהייתי שם, אני מבינה למה הסיפורים של פעם היו על מכשפות רעות, כשתהיו שם בטירה בפנים, גם אתם תרגישו כאילו איזה משהו רוקח כישופים שם למעלה בעליית הגג...


בסוף הכפר, יש את השביל שמוליך לטירה, אבל רגע לפני, אני חייבת להנציח את החנייה המיוחדת בכפרים. אתם הבנתם? אני לא.


אנחנו עולים בשביל, באמצע תופס אותנו הגשם, למזלנו הגענו מוכנים עם מטריה, וכן, היינו היחידים ששלפו מטריה, לא שהיה אכפת לי להירטב בגשם, אבל חסתי על המצלמה שלי!

בסוף השביל הגענו לשביל עפר, ממש כמו שהיה אז כשבטירה התגורר המלך קרל הרביעי.


מקרוב הטירה נראית קצת מאיימת, עם השערים הגבוהים שלה אני מרגישה כמו נמלה,  השער הראשון מוביל לחצר החיצונית. 


בחצר יש את המודיעין ואת הקופה, ניגשים לקופה מזמינים כרטיסים לסיור (מומלץ באנגלית באם צ'כית היא לא שפת האם שלכם) ולבנתיים הולכים להסתובב בחוץ ולסקור את הטירה המעניינת.
שימו לב להשאיר לעצמכם בארנק תמיד כסף קטן (כמה מטבעות של קרונות כיוון שהצ'כים אוהבים לגבות תשלום עבור שירותים)

בזמן שהסתובבתי כמובן שצילמתי, כמו למשל את הילד עם הכובע המצחיק הזה.


חיכינו עם עוד כמה זוגות למדריכה שתבוא, ואז התחיל הסיור בתוך הטירה.
אז אם חשבתם שטירה זה דבר יפה, צר לי לאכזב. הבית שלי יפה יותר. יכול להיות שפעם הטירה הייתה יפה ומרשימה למרות שגם קשה לי להאמין, אבל בואו נגיד שכן.
כרגע היא שוממה, גדולה וריקה, אנחנו עולים מדרגות עבות במעבר צר יחסית (אני לא הצלחתי לדמיין גברת עם שמלה מנופחת עולה את המדרגות האלה) עוברים דרך מבואות חשוכות לחדרים גדולים. הבנייה פעם התהדרה בגובה עצום וקירות עבים מאוד, מה שכן היה להם קשה לפתוח חלונות גדולים בקירות ולכן החלונות יחסית למבנה קטנים מאוד מאוד, זאת הסיבה שהחדרים עמומים, וכל האור והצל הזה שמשחק בטירה רק מוסיף פחד וחרדה (למי שסובל מפובית טירות)


המדריכה מוליכה אותנו לחדר השינה של המלך, המיטה נראית מיטת סדום קצרה, לא התאפקתי ושאלתי את המדריכה איך המלך ישן על מיטה קצרה כזו? היא בתגובה ענתה שזה רק אשליה אופטית, וגם אם כן, חשבתי לעצמי, אני הייתי בוחרת באשליה אופטית הפוכה. מתוך חדר השינה של המלך יש דלת עץ קטנה שמשם אשתו של המלך יכלה לגשת אל המלך. רק, באם נקראה לבוא אל המלך. (כן ממש כמו בסיפור אחשורוש ואסתר)

הנשים עצמן ישנו בקומה למעלה, קומה שכיום נראית כמו עליית גג מפחידה, ולי אישית היא הזכירה בית כלא, בגלל התאים הקטנים שבסוף החדר.

בטירה אסור לצלם, כך שאין לי תמונות מהטירה עצמה, את התמונות תוכלו לראות באתר של טירת קרלשטיין, עברנו לחדרי אירוח, חדר האוכל, וחדר נוסף בו תלויים דיוקנים רבים של שושלת המלוכה. (מכוערים מאוד, אם אתם שואלים אותי) החדר שהכי עניין אותי היה חדר האוכל, המפות, הטקסטיל וכמובן כלי ההגשה. השתמשו אז בכלים ממתכת, כלים מעץ וכלי זכוכית, התאורה העמומה שחודרת דרך החלונות הצרים והגבוהים היוו בשבילי הרבה השראה לצילומי המזון.


אנחנו מסיימים את הסיור ויוצאים לטייל בטירה עצמה, מהטירה נשקף נוף מדהים של הכפר למטה, לכל אורך הסיור בטירה ניתן לראות כמה השליטים של פעם רצו לשדר עוצמה ושליטה שהתבטאה ראשית במיקום הטירה, בסגנון הבניה ואפילו בחדרים עצמם, כסאו של המלך היה מאחורי החלון, כך שכל מי שנפגש עם המלך היה מסתנוור מהאור שחדר מהחלון והיה ירא מפני המלך. הם חשבו שם על הכל, את זה אנחנו רואים גם כשאנחנו עוברים בשבילים שבטירה, יש תצפית לכל מקום ולכל עבר, הכל תחת שליטה.



כמובן שיש גם טבע מקסים כמו השביל באמצע.


וענפים עם כתמי שמש--או כתמי סתיו.


אנחנו עוזבים את הטירה.
החנויות שבכפר כבר מתחילות להיסגר כך שאם התלבטתי אם לקנות משהו וחשבתי לקנות בחזור הרי שפספסתי (מה שמוסיף נקודות לבעל) במרכז הכפר יש עכשיו ילדים ששרים על הבמה ונראה שהחגיגות ימשיכו עוד קצת עד השקיעה.

אנחנו נכנסים לרכב, משלמים כמה קרונות על החניה ועוזבים לכיוון פראג.

קרלשטיין יחסית קרובה לפראג, (מרחק של כחצי שעה נסיעה) 

לפראג אנחנו מגיעים ממש לקראת השקיעה, היא מקדמת את פנינו ביופי ארכיטקטורי, על בנייניה מבצריה, וארמונותיה הרבים. מרחוק אנחנו מבחינים בבנין הרוקד, שרוקד לנו ריקוד קטן לבואנו, הברבורים על הנהר מנפנפים בכנפיהם, שולחים לנו קריאות נרגשות של ברוכים הבאים לבירת צ'כיה! זה מרגש.
פראג יפה, צבעונית ומרשימה, היא עשירה בגילופים אמנותיים, בפסלים, ובהיסטוריה מרתקת.



אנחנו פונים למלון לנוח, על פראג ומעלליה אספר בפוסט הבא, עד אז אשמח לשמוע מכם בתגובות.
ולמי שמתכנן טיול לפראג או לצ'כיה וצריך כמה טיפים אשמח לענות כאן גם.

ואי אפשר בלי לסיים עם מכשפה שחורה ומפחידה שפגשתי איך לא? בפראג.